תביעה לביטול הסכם ממון מחמת עושק ותביעה להשבת דמי מזונות ששולמו בעת שהקטין שהה בחו"ל

1.     

התובע והנתבעת נישאו זה לזה ביום 6.8.1974, ומנישואיהם אלו נולדו להם 6 ילדים, כיום כולם בגירים. בסמוך לשנת 1996 החלו נישואי בני הזוג להידרדר, עד אשר החליטו להתגרש זה מזה. הצדדים הגישו לבית משפט זה הסכם גירושין, בגדרו הוסדרו בין השאר ענייני הרכוש של בני הזוג, תשלום מזונות ומשמורת הילדים, וביום 12.4.2000 ניתן להסכם הגירושין תוקף של פסק דין (להלן - " ההסכם"). הצדדים התגרשו ביום 15.5.2001.

2.       

שלוש תביעות מטעם התובע מונחות כעת בפניי: תמ"ש 20150-11-10 תביעה לביטול ההסכם; תמ"ש 61610-10-10 תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין; תמ"ש 61657-10-10 תביעה להשבת כספי מזונות ששולמו לנתבעת.

אדון בהן כסדרן.

תובענה לביטול ההסכם, תמ"ש 20150-11-10

3.    התובע עותר לביטולו של ההסכם, אשר כאמור קיבל תוקף של פסק דין. טענת התובע הינה, בתמצית, כי ההסכם נכרת בנסיבות של עושק, כפייה, טעות והטעייה וניצול מצבו הנפשי הרעוע של התובע באותה עת. לטענתו, לא הייתה בידיו, באותה עת, יכולת להתווכח ולנהל משא ומתן אמיתי מול הנתבעת, היות והיה שרוי במצב נפשי קשה, בדיכאון ותסמונת פוסט-טראומטית עקב נפילתו בשבי הסורי למשך מספר חודשים במהלך שנת 1973; על רקע זה, כך טוען התובע, ההסכם שנכרת מקפח את זכויותיו ודינו להתבטל.

4.      יצויין כי טרם כריתת ההסכם וטרם גירושיהם, פנו הצדדים להליך של גישור אצל עורכת-דין (עו"ד xxx, להלן - " המגשרת") על מנת לגבש בעזרתה הסכם גירושין מוסכם. הליך הגישור נמשך על פני מספר מפגשים, וביום 23.3.2000 חתמו הצדדים על ההסכם, אשר בגדרו הסכימו הצדדים להיפרד ולהתגרש, הוסדרו בו ענייני המשמורת על הילדים, מזונות ומדור, וכן חלוקת רכוש של בני הזוג, אשר כלל נכסי מקרקעין וזכויות כספיות נוספות, ופירעון חובות משותפים. ביום 12.4.2000 נערך ונחתם בין בני הזוג נספח להסכם, המהווה, לפי הכתוב בו, חלק בלתי נפרד מן ההסכם, והוא עוסק באופן ספציפי בסוגיית רכישת הנתבעת את חלקו של התובע במקרקעין אשר היו באותה עת בבעלותם המשותפת.

5.    הצדדים הגישו את ההסכם, לרבות הנספח להסכם, לבית משפט זה, בבקשה כי יינתן לו תוקף של פסק דין. בדיון שנערך ביום 12.4.2000 בנוכחות הצדדים, ואף בנוכחות המגשרת עו"ד xxx (להלן - " המגשרת"), הצהירו הצדדים, לרבות התובע כמובן, כי חתמו על ההסכם מרצונם החופשי, הבינו את תוכנו, משמעותו ותוצאותיו. הצדדים אף הצהירו כי קיבלו ייעוץ משפטי. יתר על כן, באותו מעמד הקריא בית המשפט לצדדים את עיקרי ההסכם, ולאור הצהרתם כי עשו את ההסכם מרצונם החופשי והבינו את משמעותו ותוצאותיו - ניתן להסכם תוקף של פסק דין. בחלוף כעשר שנים ארוכות מיום אישור ההסכם, בעקבותיו הצדדים התגרשו זה מזה, פנה התובע לבית המשפט, עם תביעתו זו, על מנת לבטל את ההסכם.

6.    לגרסת התובע, ההסכם מקפח את זכויותיו באופן בולט, כפי שיפורט להלן, כתוצאה מוויתורים מופלגים ומרחיקי לכת באופן קיצוני לטובת הנתבעת, מאחר שלא עמדו לו בשעת המשא-ומתן כוחות להילחם בנתבעת ולהיאבק על זכויותיו. ההסכם נכרת ללא שהתובע קיבל ייעוץ משפטי וללא שיוצג בידי עורך דין במהלך הגישור ובטרם החתימה על ההסכם, ואילו המגשרת נטתה לטובת הנתבעת לכל אורך הדרך.

בכתב תביעתו ציין התובע סעיפים מתוך ההסכם המדגימים, לטענתו, את טענת הקיפוח והעושק, ואלו הם: התובע התחייב לשלם מזונות בסך 2,250 ש"ח לחודש עבור הבן xxx, אך מכיוון שxxx למד בפנימייה, סכום המזונות היה אמור להיות נמוך יותר, אולם איש לא הפנה את תשומת ליבו לכך; התובע התחייב כי עם הגיע הילדים לגיל 18 הוא ישלם עבורם מחצית מסכום המזונות, בעוד ש"מן המפורסמות", כלשון התובע, שהסכום צריך לעמוד על שליש מסכום המזונות בלבד; ההסכם מקנה לנתבעת זכות לשפץ את הדירה, המצויה בבעלות משותפת, בה נותרה לגור עם הילדים עד למועד פירוק השיתוף בה, כאוות נפשה, ועל התובע לשאת במחצית העלויות; בהסכם לא נזכרת יחידת דיור המושכרת לצד שלישי ואשר הנתבעת משלשלת לכיסה את מלוא ההכנסות מהשכרתה; התובע ויתר על חלקו בדירה שהנתבעת ירשה מאימה המנוחה; ההסדר שנקבע לעניין תשלום חובות הצדדים אינו הוגן; התובע הסכים שהנתבעת תמשיך לקבל את חלקה בדמי ההבראה המשולמים לצדדים מאת משרד הביטחון; הרכב הרשום על שם הנתבעת נותר בידיה והתובע התחייב לתקן את התקלות בו עד למכירת הרכב.

הנתבעת נהגה בחוסר תום לב משווע עובר לחתימת ההסכם, התנהגה באופן "בלתי-אנושי" ואף הטעתה את התובע, עת הציגה בפניו מצג שווא בדבר מצבה הכלכלי הרעוע, כביכול. כמו כן, עומדת לתובע עילה לבטל את ההסכם מחמת כפייה ועושק, שכן הנתבעת ניצלה את המצוקה הנפשית, והפיזית, בה היה נתון התובע באותה עת, בין היתר כתוצאה מן התסמונת הפוסט-טראומטית ממנה סבל שנים רבות (סעיף 64 לכתב התביעה). לתובע לא היו כוחות-נפש להתווכח עם הנתבעת ולכן ויתר על זכויות המוקנות לו.

נוסף על האמור, טען התובע כי הלכה-למעשה ההסכם כבר בוטל מכללא באמצעות התנהגות הנתבעת, אשר הפרה את ההסכם ובפועל כלל לא נהגה בהתאם לתניותיו, ואף מסיבה זו אין להסכם תוקף. ההסכם הופר בידי הנתבעת בדרכים שונות. כך, למשל, סכומים שונים שהיה על הנתבעת לשלם לתובע לפי ההסכם - לא שולמו לו; הנתבעת ביצעה על דעת עצמה קיזוזים בלתי מוצדקים של סכומים שונים; הנתבעת לא שילמה חובות שהיה עליה לשלם לפי ההסכם והתובע נאלץ לשלמם בעצמו; הנתבעת לא מכרה את הרכב הנזכר לעיל במשך זמן רב ואף חייבה את התובע לשלם בגין תיקוני הרכב על אף שהוא נותר בשימושה הבלעדי.

7.      מנגד, לגרסת הנתבעת אין לבטל את ההסכם, ולא נפל כל פגם בכריתתו. ההסכם משקף נאמנה את הסכמות הצדדים עובר לכריתתו. שני הצדדים נדרשו בו לכמה פשרות כואבות כחלק מן התהליך של סיום פרק הזוגיות בחייהם, ובהסכם אין העדפה של אף לא אחד מן הצדדים או קיפוח של מי מהם. ההסכם נכרת מרצונם החופשי והמלא של הצדדים, ללא כל הטעיה, כפיה, עושק או חוסר תום לב. התובע לא היה שרוי במצוקה נפשית אשר מנעה ממנו לעמוד על זכויותיו, והוא נטל חלק פעיל בהליך הגישור שקדם לכריתת ההסכם; מה עוד שגם הנתבעת היתה נתונה במשברים רגשיים כתוצאה מפירוק הנישואין. הצדדים נהגו בפועל לפי מרבית הוראות ההסכם מאז כריתתו, וככל שלטענת התובע הופרה תניה מתניותיו של ההסכם, או אז התרופה ההולמת לכך איננה ביטול ההסכם כולו. התובעת שילמה לתובע את הסכומים שנדרשו ממנה, בין בעין ובין בדרך של קיזוז, ויתר הוראות ההסכם עליהן מלין התובע נקבעו מתוך התחשבות הוגנת בצרכי הילדים ודאגה לרווחתם, וכושר ההשתכרות של הצדדים. פרט לכך, התביעה התיישנה, בין בכללותה, ובין בהתייחס לטענות ספציפיות בגדרה, כמו כן התביעה לוקה בשיהוי ניכר, בשים לב לכך שההסכם אושר כעשר שנים תמימות עובר להגשת התביעה. יש לדחות את התביעה אף מחמת מעשה בית-דין, כי משניתן להסכם תוקף של פסק דין - שוב אין להידרש ולדון בתוכנו.

דיון

הקיימת עילה לביטול ההסכם מחמת פגם בכריתתו?

8.    על פי הוראת סעיף 2 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג - 1973 (להלן - חוק יחסי ממון) טעון הסכם ממון אישור בית המשפט לענייני משפחה, או בית הדין הדתי, ו" האישור לא יינתן אלא לאחר שנוכח בית המשפט או בית הדין, שבני הזוג עשו את ההסכם בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו" (סעיף 2(ב) לחוק יחסי ממון). אין ערכאה שיפוטית מאשרת אפוא הסכם ממון אלא אם נוכחה כי ההסכם המוגש לאישורה נעשה לפי הסכמתם החופשית של הצדדים, בהבינם את ההשלכות של ההסכם ותוצאותיו (ע"א 4/80 מונק נ' מונק, פ"ד לו(3) 421, 429).

9.    משאושר הסכם גירושין וממון בערכאה המוסמכת, וניתן להסכם תוקף של פסק דין, מקים פסק הדין בהסכמה השתק עילה, וככלל אין לשוב ולהידרש לו; משניתנה גושפנקא שיפוטית להסכמת הצדדים בדבר הדרך ליישוב הסכסוך, שוב אין מקום לאפשר להם להחזיר את הגלגל אחורנית ולפתוח מחדש את חזית המריבה, שאם לא כן, לא יהיה בכוחו של פסק הדין למלא את התכלית שלה נועד, קרי - יישובם הסופי של סכסוכים (ע"א 601/88 עיזבון המנוח מיכאל רודה ז"ל נ' ורדה שרייבר, פ''ד מז(2) 441 (1993) עמ' 450). עם זאת, ניתן במקרים המתאימים לפתוח ולדון מחדש בהסכם אשר קיבל, בהסכמת הצדדים, תוקף של פסק דין, אם הוכח שמאז נתינתו חל שינוי מהותי בנסיבות, ויהא זה בלתי צודק להשאיר את פסק הדין על כנו (ע"א 442/83   קם נ' קם, פ''ד לח(1) 767, 772-773).

10.    הסכם גירושין נתפס כמקשה אחת, אשר אין להפריד בין תניותיו השלובות אלו באלו לכדי מארג הסכמות כולל ואשר לב ליבו הוא הסכמת הצדדים להתגרש זה מזה. מכאן, שככלל (אף שיש גם חריגים לכלל זה) - אין לבטל רק חלק מתניות הסכם הגירושין. בהסכם גירושים אין תניה אחת עומדת אל מול תניה אחרת בצורה מבודדת, אלא מדובר במכלול מורכב של הסכמות או ויתורים הדדיים. יתר על כן, משבוצע החלק העיקרי מתוך ההסכם, שהינו גירושי הצדדים עם סידור הגט, לרוב לא יהיה עוד מקום להורות כלל על ביטול ההסכם, שכן עיקרו כבר יושם ואין להשיב את הגלגל לאחור (עמ"ש (ת"א) 1047/09 פלוני נ' פלונית (22.3.2011), פסקה 16 לפסה"ד; תמ"ש (כ"ס) 3351/07 מ.נ. נ' מ.ש. (לא פורסם, 8.3.2009)); קל וחומר שעה שמתבקש ביטול ההסכם לאחר שחלפו קרוב לעשר שנים ארוכות מאז אושר ומאז גירושי הצדדים, וניכר הצורך בסופיות הדיון ובצורך שלא לשוב ולהידרש לתוכנו של הסכם, אשר הדיון לגביו תם ונשלם שנים רבות קודם לכן.